עוד מערכת יחסים ...

כן גם היום אני רוצה לכתוב על מערכת יחסים שהיתה לי.
שוב, הכרנו באינטרנט...
הוא - נקרא לו הגנב, סיפר סיפורים מפה עד שם.
ואז, לא בדיוק יודעת למה כמה ואיך, אמרתי לו לבוא לכאן.
הוא בא והתנחל אצלי בבית, מי בכלל התכוון לזה.

ואז נודע לי...
הוא היה נשוי פעמים (לפחות...) ולו שלושה ילדים(לפחות..).
אחד מהראשונה,
ושניים מהשניה, שלה גם היתה בת מלפני, והיא בכלל צעירה ממנו במשהו כמו 20 שנה.
הוא ישב בכלא ויש לו על תנאי, ולמה??
הוא התעסק עם הבת של אישתו, כן כן נגע בה, בקיצור פדופיל...
ולי כמובן הוא סיפר סיפורים.
ואני בטיפשותי האמנתי לו.
הוא גנב לי כסף מהבית, כסף שהיה בקופסא אותו שמרתי ליום רע....
הוא ניצל אותי, בקש הלוואות ביקש שאקנה לו בגדים והוא יחזיר.
אבל כמובן שהוא לא החזיר.
נהג באוטו שלי, בלי רשיון,
נעלם ללילות שלמים...
ישב בבית מעשן ומסריח את הבית ולא עושה כלום חוץ מלחטט לי בדברים ולגנוב. ממש לגנוב.
ואחר כך לספר לי שהוא קיבל מפה ומשם.
לא היה לו קשר עם משפחתו למרות שהוא ניסה,
אפילו אימו לא רצה שיבוא אליה, גרושתו סירבה שיראה את הילדים, גם העו"סית שלהם דרשה שזה יהיה רק במרכז קשר...
והוא...
טען שכל העולם נגדו.
יהיה רואה שוטר כשהוא נוהג באוטו שלי ומייד מבקש שאחליף אותו בניהגה, ואני לא הבנתי...
הוא היה בשיללה.
עוד היו לוקחים לי את האוטו...
הוא גנב צ'קים שלי, מזל שחברה שלי ע. אמרה לי להסתכל טוב טוב בכל הפנקסים,
כך מצאתי כמה חצ'קים חסרים בכל מיני פנקסים באמצע הפנקס.

ואני טיפשה, לקחתי אותו אליי הביתה.
מצאתי לו עבודה.
לקחתי אותו למרכז לשיקום האסיר,
ניסיתי לעזור.

ואז יום אחד הוא קם והלך, הודתי לאל, יצאתי בחסד...
כמה חודשים אחר כך התקשרה עד. חברתי היא שמעה ברדיו על משהו שכינה את העצמו האחד באינטרנט, שהוא נעצר בגלל פגיעה בבנות צעירות...
יום אחרי זה זה היה בעיתון, עם שמו המפורט.

הוא חזר לכלא, הוא שוב נגע בילדה צעירה,
בת של מישהי אחרת שעשתה את אותה טעות שלי ונתנה לו להכנס לביתה.
עד היום על לוח השעם שבחדר העבודה יש את הכתבה הזו...

לאחרונה מצאתי אותו בפיסבוק,
הבנתי שהוא השתחרר.. הוא שוב חי עם איזה מישהי,
שם כיפה על הראש.
בא לי לסרוק את הכתבה ולשלוח לו ולה....
שהיא תזהר. ושהוא ידע שיודעים....
אבל בעצם למה לי????
סתם להכניס ראש בריא למיטה חולה מאד.


זהו זה... בערך,

תהיו טובים - אני משתדלת.

פלשבקים

היום אני נמצאת במקום נפלא בחיים שלי.
יש לי בנזוג מדהים וילד שהוא האוצר שלי.
לא תמיד זה היה ככה.
היו לי כל מיני מערכות יחסים בחיים.
מערכות יחסים גרועות.
אחת מהן היתה עם איש, שהכרתי באינרנט.
הוא היה נכה, לא היה הכפת לי אהבתי אותו.
(או שאולי כבר כל כך רציתי להתמסד ש... התפשרתי.)
התחתנו בחתונה קטנטנה.... וחשבתי שאני מאושרת.
אבל,
הוא שיקר לי, טען שנפגע במלחמה, בלבנון...
רק אחרי שהתחתנו, וכל כך רציתי ילד נודע לי שהוא חולה במחלה גנטית...
מחלה שהסיכוי שהדור הבאה יפגע ממנה היא 50% .
טיפלתי בו בכל מיני מצבים, והוא סירב לקחת תרופות שהרופאים נתנו,
טען שזה בגללי...
עדיין לא היה הכפת לי.
התחלנו בטיפול מיוחד,
אני הזרקתי הורמונים..
הוא לא הסכים שנגיד לאף אחד, לקחתי על עצמי... שבגללי אנחנו בטיפולים.
הוא הצר את צעדיי,
כעס כשקניתי משהו שהוא לא אישר, אפילו שאני עבדתי והשתכרתי יותר ממנו.
ואז ביום אחד הוא הרים עלי יד.
זרקתי אותו מחיי.

חבריי טוענים שמהתחלה ידעתי שזה לא מתאים, הרי הסתרתי אותו מהם.
אני לא חשבתי ככה.
היום אני יודעת שזה היה כך.


בנתיים, הבנאדם נפטר.
הוא נמצא מת בביתו.

ביתו מנשואיו הראשונים התקשרה לספר לי.
אגב, גם הבת חולה. היא סובלת, כל כל סובלת.

מידי פעם, עולה בי דמותו,
ואני כועס על עצמי, לא מבינה איך נכנסתי לשם.
וכל כך שמחה שזה מאחורי.
אבל עדיין כועסת על עצמי שהיתי כל כך טיפשה.
מדי פעם אני מסתכלת על מה שיש לי היום ואומרת לעצמי,
את הטוב הזה קיבלת, ומגיע לך,
ולו רק בגלל שכל כך היה לך רע איתו.


תהיו טובים- אני משתדלת.

סוף שנת השבתון.

השנה אני בשנת שבתון.
לפני שנה בדיוק הייתי בטוחה שאחריו לא אחזור למערכת החינוך.
היה לי רע.
היה לי קשה.
ממש אבל ממש כבר לא התאים לי.
עכשיו,
שנה אחרי, אני עומדת לחזור למערכת.
ולא מאהבה. אלא מכורך.
אני חייבת לעבוד כדי לפרנס את בני.
אני חייבת לעבוד כי בנזוגי עובד מאד מעט,
הוא מתעקש להשאר איפה שהוא נמצא,
זה לא שהוא לא ניסה, הוא ניסה, אבל לדעתי לא מספיק.
חשבתי לצאת לפנסה.
הסתבר לי שאחרי שנת שבתון זה לא כדאי, מפסידים הרבה כסף, שחבל לי עליו,
זה כסף שישמש לתיקון שיניים שלי או ללימודים אקדמאים של האוצר.
חשבתי שאצליח לבנות משהו חדש, אחר.
אבל לא עשיתי מספיק,
וגם למעשה הנסיבות לא נתנו לי,
הרי שלושה ימים בשבוע למדתי.
כל השנה בכל פעם שראיתי את שמה של המנהלת שלי מתנוסס על הנייד,
נכנסתי ללחץ...
לחץ זו מילה עדינה,
הייתי מקבלת התקפי לחץ דם גבוה במיוחד, והסוכר היה משתולל,
כאבי ראש, והכל מהלחץ.
אט אט החלטתי,
אני אחזור כדי לשמור על רצף זכויות,
אבל לא כמו פעם,
ארד לחצי משרה, ופשוט אסתום חורים.
עכשיו אני באמצע תהליך של ועדה רפואית...
אני צריכה להביא כל מיני אישורים.
שלשום היא התקשרה אלי, ובגלל שאני כבר יודעת מה אני רוצה היה לי כל כך יותר קל...
איחלתי לה מזל-טוב ליומהולדתה...
ומה שכן, לא נלחצתי, לא הקפצתי לחץ דם ולא חטפתי שום מיגרנה.
כמה שגוף ונפש קשורים זה לזה.

הפגישה שלי איתה בשבוע הבא.
אני לא רוצה להבהל מזה, אני לא רוצה להרגיש רע מזה.
אני רוצה פשוט לעבור את השנה הזו - תשע"ב


תהיו טובים- אני משתדלת.

עוד יום עייף.

אני כל כך עייפה, בלילה התעוררת, הדלקתי טלווזיה, כוונתי טיימר.
ונרדמתי מחדש.
אבל כרגע אני עייפה, מאד עייפה.
ובנסוף לכל אכלתי שטויות, וזה יעלה לי את רמות הסוכר ואז ארגיש לא טוב.
אני אוכלת שטויות, מרגישה לא טוב,
אני ממש לא שומרת על עצמי, אבל מקטרת יופי כשהערכים משתגעים לי.
בכלל הבריאות היא דבר שמאד מטריד אותי.
פעם לפני כ-8 שנים הייתי בריאה, אבל שמנה מאד,
ואז התגלתה סכרת, type 2 שזה בדיוק בגלל עודף משקל וחוסר בפעילות,
מאז הרבה מים עברו בירדן.
אני והסכרת למדנו לחיות יחד, בלי הרבה אהבה.
אמנם הריתי וילדתי את הגוזל, כשכבר היתי סכרתית,
אבל עדיין, אני לא מתיידדת איתה. למעשה אני שונאת אותה ולא מוכנה להשלים.
ואז אני נכנסת ללחץ נוראי כשהיא משתוללת= בגלל שאני לא שומרת.
ונלחצת כשפתאום רופא העיניים טוען שהוא רואה פגיעה בעיין.
ונכנסת לפינות כשלחץ הדם מתחיל לחגוג.

הבריאות היא נושא מאד מעסיק אותי,
בכל זאת יש לי ילד בן כמעט 4, שזקוק לאמא,
שתגדל ותטפל בו ולא שהוא יצטרך לטפל בי.
ועכשיו לא מזמן אובחנה לי גם פיברומיאלגיה.
וכל זה כשאני בשבתון, כשאני אמורה לנוח, להיות רגועה ושמחה.
כאילו הגוף קרס לגמרי מהלחץ והעצבים של השנים האחרונות בעבודה.
כאילו מישהו אומר לי No More.
No more מהלחץ הזה.
No more מהעבודה הזו.
No more לחוסר הסיפוק הזה.

No more לבכי ודמעות.

איזה פוסט מבולבל……

טוב,

תהיו טובים, אני משתדלת.

פוסט ראשון

אני הקשת שבענן.
זו הפינה הפרטית שלי.
בלוג שקשור אלי,
מקום לספר את מה שבלב.
ולהשאר אנונימית.

אני כמעט בת 50.
אמא לאוצר בן 4.
בתזוגו של איש מדהים.

במקצועי אני מורה כבר המון שנים.
ומחפשת בנרות את הדרך החוצה....

זהו זה להפעם,
תהיו טובים, אני משתדלת.